ראשי

שפה תקנית ועריכה לשונית

לאקדמיה ללשון עברית יש מערך כללים והמלצות. הכללים הוחלטו בעניין הכתיב המלא (כללי הכתיב החדשים), וההמלצות, שהן כללים המתחשבים בסגנון, נועדו לעזור בבואנו לפסק את המשפט, הפסקה, המאמר או הספר. ובעצם כדאי להוסיף כאן גם את קובץ ההנחיות בדבר תעתיק מילים לועזיות משפות לא שמיות לכתב העברי.

מבחינה אישית, אני מוצאת חן רב בהמלצות הפיסוק של האקדמיה, ועל פי רוב גם בכללי הכתיב חסר הניקוד. עם זאת, יש מילים שאני מעדיפה שלא לכתוב לפי הכללים, מתוך מחשבה על נוחות הקריאה, לעתים גם במקומות שבהם אפשר לפתור את האי נוחות בעזרת ניקוד מסייע, אך כאן נכנסים שיקולי אסתטיקה ממין אחר. טרם למדתי את ההנחיות החדשות (הגיעו אליי ב-18.6.2017), לכן המשך הפסקה כנראה אינננו מדויק, שכן נראה שהכללים החדשים התקרבו לדרכי. כך, למשל, אעדיף לכתוב איתם וגם איתנו ביו"ד ולא אִתם וגם אִתנו ללא יו"ד, ולעומת זאת אעדיף לכתוב ריאקציה ביו"ד אחת לפני הה"א ולא ריאקצייה בשתי יו"ד, שכן, כפי שנהג לומר אחד ממוריי בעניינים אחרים: זוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ואם כבר השתמשתי במילה זאת, אומר עוד כי גם מילים כגון גזירה ובריכה אני מעדיפה ביו"ד ובניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה.

קיים גם דיון בעניין שפה יומיומית מול שפה תקנית, ויש שיאמרו אולי "ישראלית" מול "ארכאית". כך או כך, אני מאמינה שמילת המפתח בכל העניינים הללו היא בחירה. מה שחשוב הוא שעורך הלשון יבחר מתוך ידע ומתוך החלטה, ולא בהיסח הדעת, וכך יוכל להתאים את צורת הכתוב לתוכן ולקוראים המיועדים. אין דין עבודה אקדמית בלשון עברית כדין ספר פרוזה המשלב משלבים שונים לדמויות. כנר לרגליי: רצון הכותב, נוחות הקריאה, אמינות השפה ומטרת החיבור.

אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי, וליצור קשר.

לכל הסוגיות בעריכה לשונית בעמוד אחד

מודעות פרסומת