ראשי

סוגיות בעריכה לשונית

מהי עריכה לשונית

עריכה לשונית, או בשמה התקני: עריכת לשון, היא שלב חשוב בהפקת חומרים כתובים. עריכה לשונית מתווכת את חזון הכותב לקורא. זוהי קריאת טקסט ובחינתו לפי אמות מידה משתנות בהתאם לסוג החיבור. עריכה לשונית יש בכוחה לעזור לכתוב להעביר את מה שהכותב רוצה להעביר, ליצור טקסט שמשאיר חותם או לעורר חוויית קריאה נעימה וזורמת, וכל זאת בלי לפגוע בסגנון האישי של המחבר. ובעצם, עריכה לשונית היא פרספקטיבה שנועדה גם להתריע מפני כל דבר שיכול להביך את בעלי החיבור, מאיות לקוי או לא עקיב ועד הצעה להוסיף פרק מסוים ויותר מכך. עריכה לשונית היא עוד עין של איש מקצוע שבוחנת את הכתוב.

בעמוד גישתי לעריכה אפשר למצוא מידע נוסף על עריכה לשונית בכלל ועל גישתי לעבודה בפרט, ועל ההבדלים בין עריכה והגהה, למשל.

אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי, וליצור קשר לקבלת דוגמת עריכה והצעת מחיר.

בין עריכה לשונית לעריכת לשון

כשאומרים עריכה לשונית, בדומה לעריכה מקצועית או מדעית או לעריכה מוזיקלית, הכוונה לעורך שיש לו ידע בלשון או במקצוע רלוונטי או במדע או במוזיקה, אך העריכה עצמה אינה מעצבת את הלשון או המדע או המנגינה על הכלים שמנגנים אותה. עריכת לשון, בדומה לעריכת דין ולעריכת מוזיקה, משמעה עריכה של השפה, בדומה לעריכת המשפט והשפעה על דרך התנהלותו או עריכת מוזיקה והמלצה על כלי נוסף שיוסיף עומק ליצירה.

כשהתייחסתי לעצמי ולמקצועי, על פי רוב, נהגתי לומר "עורכת לשון" או "עריכת לשון". עם זאת, לא "תיקנתי" מי שאמר שאני עורכת לשונית, גם לא כשצורה זאת הציגה את עבודתי בספר. ומדוע לא? כי זה לא מספיק חשוב, בעיניי. אחת הצורות נכונה והאחרת די נכונה ואני מסתפקת בזה. וממילא, עדיף לי להיות "עורכת לשונית" בספר מסוים מאשר ליצור מקום לטעויות אנוש ולהפוך בן רגע ל"עוכרת לשון"… וכפי שנהג מורי לומר, נדמה לי שאפשר גם כאן: עושה רושם ש"עורכת לשון" היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. בשורה התחתונה: מסיבות של seo אני בוחרת להשתמש באתרי בטעות רווחת זו, והדגש הוא על בחירתי, שאפשר להתווכח על נחיצותה, אך מקרים אלו אינם פליטת קולמוס.

עוד על שפה תקנית ויחסי אליה בעריכה לשונית אפשר לקרוא כאן או כאן למטה.

אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי, וליצור קשר לקבלת דוגמת עריכה והצעת מחיר.

בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית

עריכה לשונית אמורה להיות עריכה ברמת המשפט והפסקה יותר מאשר ברמת התוכן ממש. העריכה הספרותית מתערבת בתוכן עצמו ויכולה להציע להוסיף דמות או לשנות את סדר הבאת המידע. ככל הידוע לי, אין בנמצא קורס או תוכנית שמכשירים לעריכה ספרותית. כדי להיות עורך לשון יש לדעת כמה דברים (כללי האקדמיה ללשון עברית, כללי הניקוד כדי להוסיף ניקוד מסייע ועוד) ורצוי גם לקרוא הרבה, להכיר סגנונות כתיבה, לפתח רגישות למילה, לסדר המילים ולהשפעות הסדר הזה על הקורא או המאזין ועוד. כדי להיות עורך ספרותי אולי אפשר לומר שחובה לקרוא הרבה, ויש לראות את הטקסט ברמת המקרו יותר מאשר ברמת המיקרו, כדי לעצב את דרך השתלשלות העניינים, לעזור לכותב לבחור מה לגלות לקורא ומה להסתיר ממנו או לתת לו להבין בין השורות, להתאים את קצב הסיפור למסר שלו ועוד.

נהגתי להגדיר את עצמי כעורכת לשון, אך בעריכתי אני מתייחסת גם לתוכן, לשאלת אפיון הדמויות, ואני מעירה אם יש בעיות בעלילה או באופן הגשתה. גיליתי שהכותבים קשובים לדברי, וכשאני מעלה בעיה כלשהי הם מוצאים לה פתרון שמעלה, בעיני, את ערך הספר שלהם.

אם תרצו את דעתי על החיבור שכתבתם, עם או בלי עריכת לשון, מה עובד בו ומה לא, אילו דמויות עשויות היטב ואילו יש לשקול את נחיצותן וכדומה, אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי וליצור קשר.

האם צריך להיות בלשן כדי להיות עורך לשון

שאלה ששאלתי בעצמי כשפניתי ללימודי עריכה בבר אילן. התשובה שהסקתי משיחות עם מוריי ועם חבריי ללימודים היא שעורך לשון בלשן יתאים אולי יותר לערוך חיבורים בתחום הלשון, אך לא תהיה לו עדיפות בחיבורים מתחומים אחרים. תכונות חשובות יותר אצל עורך לשון מאשר ידע בבלשנות הן למשל דקדקנות, הקפדה על קוצו של יו"ד ואהבת הלימוד. לפיכך התעודה בבר אילן אינה מחייבת תואר בלשון עברית, אך התוכנית משלבת לימודי לשון ברמה מספקת לדעת מקימי התוכנית (למשל: תחביר או לשון מקרא מול לשון חכמים) עם לימודי סוגיות שייתכן שנידרש להן בעבודתנו (למשל: עריכה אקדמית וסוגיות בעריכת תרגום).

וכהמשך לשאלה זאת, האם לא כדאי שמי שכותב ספר בביולוגיה יחפש ביולוג עורך לשון, ומי שכותב ספר בהיסטוריה יחפש היסטוריון עורך לשון? ובכן, מכיוון שלידע אין גבול, במקרה זה אולי לא כדאי לצמצם אותו להתמחויות, אלא במקרים בודדים כגון מאמר משפטי המשלב עגה משפטית. זאת משום שיש ערך לכך שמישהו שאינו מהתחום יבחן את החומר ויראה אם הוא ברור דיו לאדם הסביר, שהרי על פי רוב אנחנו כותבים בתקווה שיצירתנו תיקרא על ידי מעגל רחב של קוראים, תעשיר את עולמם, תגרום להם לחשוב, לחקור, ואולי גם תגרום להם הנאה.

אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי, וליצור קשר לקבלת דוגמת עריכה והצעת מחיר.

שפה תקנית ועריכה לשונית

לאקדמיה ללשון עברית יש מערך כללים והמלצות שעל עורכי לשון להכיר היטב. הכללים הוחלטו בעניין הכתיב המלא (כללי הכתיב החדשים), וההמלצות, שהן כללים המתחשבים בסגנון, נועדו לעזור בבואנו לפסק את המשפט, הפסקה, המאמר או הספר. ובעצם כדאי להוסיף כאן גם את קובץ ההנחיות בדבר תעתיק מילים לועזיות משפות לא שמיות לכתב העברי.

מבחינה אישית, אני מוצאת חן רב בהמלצות הפיסוק של האקדמיה, ועל פי רוב גם בכללי הכתיב חסר הניקוד. עם זאת, יש מילים שאני מעדיפה שלא לכתוב לפי הכללים, מתוך מחשבה על נוחות הקריאה, לעתים גם במקומות שבהם אפשר לפתור את האי נוחות בעזרת ניקוד מסייע, אך כאן נכנסים שיקולי אסתטיקה ממין אחר. טרם למדתי את ההנחיות החדשות (הגיעו אליי ב-18.6.2017), לכן המשך הפסקה כנראה אינננו מדויק, שכן נראה שהכללים החדשים התקרבו לדרכי. כך, למשל, אעדיף לכתוב איתם וגם איתנו ביו"ד ולא אִתם וגם אִתנו ללא יו"ד, ולעומת זאת אעדיף לכתוב ריאקציה ביו"ד אחת לפני הה"א ולא ריאקצייה בשתי יו"ד, שכן, כפי שנהג לומר אחד ממוריי בעניינים אחרים: זוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ואם כבר השתמשתי במילה זאת, אומר עוד כי גם מילים כגון גזירה ובריכה אני מעדיפה ביו"ד ובניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה.

קיים גם דיון בעניין שפה יומיומית מול שפה תקנית, ויש שיאמרו אולי "ישראלית" מול "ארכאית". כך או כך, אני מאמינה שמילת המפתח בכל העניינים הללו היא בחירה. מה שחשוב הוא שעורך הלשון יבחר מתוך ידע ומתוך החלטה, ולא בהיסח הדעת, וכך יוכל להתאים את צורת הכתוב לתוכן ולקוראים המיועדים. אין דין עבודה אקדמית בלשון עברית כדין ספר פרוזה המשלב משלבים שונים לדמויות. כנר לרגליי: רצון הכותב, נוחות הקריאה, אמינות השפה ומטרת החיבור.

אתם מוזמנים לעיין בהמלצות על עבודתי, וליצור קשר לקבלת דוגמת עריכה והצעת מחיר.

מודעות פרסומת