ראשי

אז מה? גם אני יכול!

סיפור שכתבתי לבני כשנולדו אחיו התאומים. אם אתם במצב דומה – אולי יעניין אתכם.

לטיפים פרקטיים, לחצו כאן.

ותודה רבה לכל המשתפים! אתם מאוד מרגשים אותי 🙂

יעל

 

כל מיני אנשים, שדבר אינם מבינים,

באים ומתפעלים מאחַי הקטנים.

הם חוזרים ואומרים, "תראו תראו!"

על דברים רגילים, שטותיים אפילו.

 

"תראו תראו! אחד מהם פוקח עיניים!"

 

אז מה? גם אני יכול!

לא צריך בשביל זה להיות גדול.

העיניים שלי פקוחות כמעט כל היום,

כשאני כועס, כשאני מדבר, כשאני צוחק.

בעצם, כשאני צוחק הן פקוחות רק חלק,

כי אני קצת ממצמץ.

 

"תראו תראו! אחד מהם מחייך!"

 

אז מה? גם אני יכול!

הנה, אני מחייך, אפשר לראות לי את השיניים.

לאחי התאומים בכלל אין שיניים בינתיים!

 

"כמה חמודים הבגדים של זה!"

 

אז מה? לי יש מכנסיים כתומים.

לא סתם כתומים – כתומים עם כיסים!

יש כיסים מלפנים ומאחור,

ויש רוכסן לפתוח ולסגור.

בכיסי אוצרות אני שומר

אבן, מפוחית והנה נמר.

אלה המכנסיים היו שלי בעבר,

ועכשיו משנולדו, להם הכול הועבר.

 

"תראו תראו! הם מתגלגלים על הצד!"

 

אז מה? גם אני יכול!

ולא רק לצדדים, לימין ולשמאל,

גם לפנים ולאחור אני יכול!

אני עושה תרגילי התעמלות…

… אבל סביבם ההתקהלות.

 

"תראו תראו! זה האחד לוקח מוצץ!"

 

אז מה? אני עושה את זה שנים!

אני יודע גם להכניסו ולהוציאו,

ויודע לבקש שייתנו לי אותו.

 

"תראו תראו! הוא מסובב את הראש לכיוון הצלילים!"

 

אז מה? אני את הרדיו מפעיל,

ויודע לשיר, לרקוד ולהצהיל.

ואם מנגינה את לשוני תדגדג,

מיד אזמזם אותה ואתמוגג.

 

"ותראו את זה! הוא שותה מבקבוק!"

 

אז מה? גם אני יכול!

לא רק מבקבוק אני שותה,

גם מספל קפה – בלי הקפה,

ובקש ארוך בועות אני עושה.

 

"אז מי זה מי?" – הם שואלים, מבולבלים.

 

"זה ליאור וזה רועי" – הורי עונים ומצביעים.

"ואני עופר" – אני אומר.

"את זה כולם כבר יודעים", אומרים ההורים ומהנהנים.

 

"תראו תראו! כל כך דומים. זה ממש מדהים!"

 

אז מה? גם לי יכול להיות אח תאום!        [מסתכל במראה]

הנה אנחנו, שתי טיפות מים,

אותו אף, אותן עיניים.

ואם תשאלו אותי –

אז אותו אני אוהב הכי!

 

"תראו תראו, הם מחייכים לעופר."

 

אני מסתכל להם בעיניים,

הם מחייכים אלי בלי שיניים.

מבטי להזיז איני יכול,

משהו נע בי וחיוכי גדול.

 

***

 

מודעות פרסומת